מעגלי שירה ב"פעמי אביב" לחיים נחמן ביאליק / פנינה תל-דן
פַּעֲמֵי אָבִיב/חיים נחמן ביאליק
וַיִּגָּלוּ מֶרְחַקִּים בְּהִירִים, רַחֲבֵי יָדַיִם –
עַל-הָהָר עוֹמְדוֹת רַגְלֵי הָאָבִיב!
עַל-הַמִּגְרָשׁ עִם-שֶׁמֶשׁ אֵדִים חַמִּים מִשְׁתַּטְּחִים,
מִן-הָעֵצִים הָרְטֻבִּים פְּטוּרֵי צִיצִים מִתְפַּתְּחִים –
הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת מִסָּבִיב.
עוֹד לֹא-פָרְצוּ הַנְּגֹהוֹת, אֵין עוֹד צִלְצְלֵי תְרוּעָה –
מֵאֵלֶיהָ תִּתְפַּשֵּׁט שִׁירָה זַכָּה וּצְנוּעָה,
אוֹרוֹת רַכִּים כְּמוֹ בֹקְעִים וְעוֹלִים –
חֲבוּ כִמְעָט! וְהִתְפָּרֵץ עֹז הַחַיִּים הַחֲתוּמִים,
יָצִיץ פִּתְאֹם וְיִתְגַּל כָּל-עֱזוּז הָעֲלוּמִים,
כָּל-הַכֹּחוֹת הַפֹּרִים, הַגְּדוֹלִים!
וּמַה-מָּתוֹק הָאוֹר וּמַה-מָּתוֹק הָרוּחַ!
פָּנִים שׂחֲקוֹת בַּכּל, בַּאֲשֶׁר עַיִן תָּנוּחַ –
שָׁם רְעוּתָהּ לִקְרָאתָהּ מַזְהֶרֶת.
וּמִכֹּל אֱלֵי-כֹל חוּטֵי זָהָב נִמְתָּחִים;
עוֹד מְעַט וְהִשְׁתַּפְּכָה בְּלִבְנַת הַפְּרָחִים
שִׁפְעַת נֹעַר הַלֵּזוּ וְזֹה הָעֲתֶרֶת.
עוֹד מְעַט וְהִשְׁתַּפְּכוּ בִּפְרָחִים לְבָנִים
גַּם-נְעוּרַי הַחֲדָשִׁים וַחֲלֹמוֹתַי הַיְשָׁנִים,
כִּי גַּם-בָּם נָשְׁבָה רוּחַ הָאָבִיב.
וּמִלְּבָבִי הַמָּלֵא כָּל-הֲגִיגִי אָשִׂיחָה,
וּבִדְמָעוֹת מַזְהִירוֹת שְׁחוֹר יֵאוּשִׁי אָדִיחָה –
הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת מִסָּבִיב!
א. מעגלי השירה
בקריאה מעמיקה של "פעמי אביב" ניתן לאמת את דבריה של זיווה שמיר שברבות מיצירות ביאליק בנויות בתבנית של מעגלי שירה קונצנטריים (שמיר, זיווה, 2011 ,הניגון שבלבבו, הקיבוץ המאוחד, עמ' 12- 13) אם כי הופעתם בשיר זה שונה מעט מהסכמה שבספרה.
מעגל ראשון-שיר טבע אופטימי
ברובד המיידי, ביאליק מפתיע את קוראיו בשיר טבע אופטימי במיוחד. שיר טבע המתאר את האביב בהתפרצות רגשית מפתיעה. במעגל השירי הראשון של "פעמי אביב " הנמען פוגש דובר שירי המתאר את בוא האביב והתגלותו ומקדם בברכה את שינויי העונה וההתחדשות בטבע. אחד מפירושי כותר השיר "פעמי אביב" הוא "צעדי אביב" ואכן השיר מתאר במעגל הראשון את כל השלבים, "הצעדים" בהתחדשות בטבע המבשרים את בוא האביב.
הבית הראשון מתחיל במילים "הייתה רוח אחרת". אלו מילים המבטיחות שינוי ויוצרות אווירה אופטימית והרגשה של הבטחה לשינוי מבורך וחיובי. ואכן "הרוח האחרת", במעגל השירי הראשון, מתייחסת לשינויים שחלים בטבע עם בוא האביב: השמים הופכים להיות יותר גבוהים, הנוף המרוחק וההרים מתגלים לעין בשל נסיגת העננים, טיפות הגשם האחרונות שעל המגרש הופכות לאדים חמים ועל העצים הרטובים מתחילים לצמוח גבעולי הפרחים. הבית הראשון כאילו מצולם בעדשת מצלמה {כמו בתוכניות טבע} הדובר "מכוון" את מבטו של הקורא מן הכללי, הגבוה והרחב (השמים וההרים) אל הקטן והמצומצם (המגרש, העצים ולבסוף גבעולי הפרחים) וכך מתגלה בפני הנמען באופן הדרגתי תמונת ראשית האביב.
הבית השני מתאר את הולדת האביב. הולדת האביב מתחילה בצורה מאופקת: "עוד לא פרצו נגוהות", "אין עוד צלילי תרועה". האור והזוהר ("נגוהות") עדיין לא הופיעו במלוא הדרם וקולות התרועה עדיין לא נשמעו. האביב מתגלה תחילה באופן צנוע ועדין: "מאליה תתפשט שירה זכה וצנועה, אורות רכים כמו בוקעים ועולים". המשך הבית מתאר את ההתפרצות של כל אותם כוחות החיים שהיו חבויים עד כה "עוז החיים", "עזוז העלומים" ו"כל הכוחות הפורים הגדולים". גם בבית זה הדובר השירי "מצייר" במילותיו התפתחות הדרגתית מן הקטן והמאופק לגדול ולמתפרץ.
בבית השלישי הדובר ממשיך את תיאורי התפתחות האביב. הבית מתחיל ב- ו' החיבור כי תיאור תהליך ההתחדשות בטבע נמשך. לתיאור הקולות והאור נוספת גם המתיקות: "ומה מתוק האור ומה מתוק הרוח". הדובר משתמש בעירוב חושים כדי לתאר את האביב. השפעת האופטימיות של ההתחדשות בטבע משפיעה גם על בני האדם. הדובר השירי עובר לתיאור פניהם הצוחקות של בני האדם והמבטים הידידותיים שהם מחליפים ביניהם: "באשר עין תנוח שם רעותה לקראתה מזהרת". העין המזהרת מייצגת את ההרגשה הטובה שיש בין בני האדם. הדובר מתאר גם את "חוטי הזהב הנמתחים" – זוהי מטאפורה לקרני השמש ולקשרי הידידות "הנמתחים" בין האנשים. הבית מסתיים בציפייה של הדובר לפריחה הלבנה השופעת "פריחה של נעורים והתחדשות" שעתידה להפציע.
בין לאומי ללאומיות בשיר"הרוח האחרת" מסמלת גם את רוחות האופטימיות [i]"במעגל רחב יותר; בציבוריות היהודית, ואף בעולם כולו, סביב שנת 1900". התעוררות רבת תקוות של הציונות המדינית המביאה להתחדשות החלומות על תחיה לאומית, וגילויי תקווה ואופטימיות כלליים על סיפה של המאה העשרים, שנחשבה למאה נאורה שכן, את מוראות מלחמת העולם השנייה טרם חזה אז איש.
בכותר השיר "פעמי אביב" מהדהדים "פעמי משיח", המתקשרים גם לארמז המקראי אליו שולח אותנו הצירוף: "על ההר עומדות רגלי האביב": "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה..." (ישעיהו נב, 7).
עם ראשית הציונות, הייתה אמונה בקרב הצעירים. האמונה בגאולה החלה כאשר מיעוטים זכו להכרה לאומית באירופה (לאחר מלחמת העולם הראשונה) והביטוי "פעמי משיח" ביטא את החלום לפתרון הבעיה היהודית באירופה.
"הרוח אחרת", בבית הראשון ברובד הלאומי, משנה את האווירה חסרת התקווה של פרעות ושנאת יהודים, יהודים שלא יכלו להגן על עצמם. "הרוח האחרת" מסמלת גם תחילת האמונה ביהודי החדש. היהודי שיש לו חלום מדיני. זהו פתרון "שהשמיים הם הגבול". כאן בשיר כאילו אין קץ לשמיים עם סילוק העננים המסמלים את הקדרות- הקושי והאנטישמיות שפרחה באירופה כבר אז (שנים רבות לפני התקופה הנאצית). בבית הראשון ישנה חזרה על האמירה "רוח אחרת הייתה" כדי להדגיש את האופטימיות כי נמצא פתרון- בית לאומי ליהודים.
בבית השני נאמר כי זו רק ההתחלה-תחילת הפתרון, ראשית החלום. בשיר פורצת תרועת תקווה כי עוד מעט יתגלה כל הפתרון. "עם בוא האביב " יישמעו "צלצלי תרועה" המודיעים על בוא המשיח, על תחילת התחייה. הכוונה כאן למשיח במובן של תחילת הגאולה. גאולה לה ציפו היהודים שסבלו לאורך שנים מפרעות ורדיפות. הארמז: "הללוהו בצלצלי תרועה כל הנשמה תהלל יה הללויה" ( ק"נ,5 ) המהדהד בשורת הפתיחה של הבית שני. אכן, מבשר את בשורת האביב, כמוה כבשורת הגאולה ליהודי הגולה.
המעגל השלישי: הדובר האוניברסלי בשיר
רק בבית הרביעי והאחרון של השיר הדובר מקשר בין פריחת האביב וההתחדשות בטבע, לבין פריחתו והרגשתו האישית: "עוד מעט והשתפכו בפרחים הלבנים גם נעורי החדשים וחלומותיי הישנים". כשם שבהשפעת האביב נוצרו במקביל קשרי ידידות, אחווה והרגשה של שמחה ו"עין מזהרת" בין האנשים, הדובר מאמין שהאביב משפיע גם עליו ויגרום לו לחידוש נעוריו ולהגשמת ומיצוי מאווייו וחלומותיו הישנים, כי גם בו עצמו נושבת אותה "רוח אחרת", "רוח אביב". ליבו של הדובר מתמלא עד גדותיו מהתפעמותו המאושרת מהאביב, אביב בטבע שהופך באופן מטאפורי לאביב האישי והנפשי שלו. אביב המסלק מליבו את ייאושו השחור, את הגיגיו הקודרים ובמקומם משתכנת השמחה, האופטימיות והדמעה המפורסמת הקודרת של ביאליק הופכת כאן ל"דמעה מזהרת" לדמעה של שמחה ואופטימיות המעידה שאכן "הייתה רוח אחרת מסביב" רוח אחרת, שברובד המעגלי השלישי-היא רוחו המתחדשת של הדובר השירי. אין זה ברור כלל האם התחדשות זו היא רק בהשפעת האביב או שהאביב הינו רק "תירוץ" להתחדשות הנפשית של הדובר השירי.
אביבו של הדובר האישי האינטימי – אביבו של המשורר
משפט המוטיב "רוח אחרת"[ii] הפותח ומסיים את השיר בצורה מעגלית מפרש את השיר לרבדיו השונים. "הרוח האחרת" אינה רק תופעת טבע של התחממות האקלים עם בו האביב. "הרוח האחרת" אינה רק משמעות מטפורית של תהליכי שינוי מבורכים, מרעננים שמתרחשים עם בוא האביב ומשפיעים בכך על בני האדם {האנושות} בכלל ועל נפשו של הדובר השירי בפרט. "הרוח האחרת" הינה סנונית ראשונה המרמזת על רוחות חדשות ומיטיבות המנשבות בחייו האישיים של המשורר, של ביאליק.
עוֹד מְעַט וְהִשְׁתַּפְּכוּ בִּפְרָחִים לְבָנִים
גַּם-נְעוּרַי הַחֲדָשִׁים וַחֲלֹמוֹתַי הַיְשָׁנִים,
כִּי גַּם-בָּם נָשְׁבָה רוּחַ הָאָבִיב.
השיר נכתב בתר"ס {1900}, שנה בה התרחש המעבר של ביאליק לאודסה, המעבר לאודסה "[iii]הגדולה בערים שראה ביאליק מעודו וגם הצעירה והדינמית שבהן, עיר ססגונית, מסחרית [...] רבת לשונות ולאומים {בעלת כארבע מאות אלף נפש}, שליש מתושביה היו יהודים, התבסס בה מרכז חזק של תרבות והשכלה , נוסדו בה עיתונים, כתבי עת והוצאות ספרים בעלי זיקה אמיצה לתרבות הרוסית [...]. בשנה זו חלה פריצה בפוריות יצירתו של ביאליק לקראת הוצאת ספר שיריו הראשון (נדפס ב-1901), שזכה להצלחה מסחרית נאה ונדפס בכמה מהדורות".
סיכום - הצטברות רבדי משפטי המוטיב בשיר
המילים "הייתה רוח אחרת" חוזרות על עצמן שלוש פעמים לאורך השיר בשינויים קלים.
ü בתחילת הבית הראשון: "הייתה רוח אחרת"
ü בסיום הבית הראשון: "הייתה רוח אחרת מסביב"
ü שורה שלישית בבית הרביעי: "...רוח האביב"
ü בסיום השיר: "הייתה רוח אחרת מסביב !" (תוספת סימן קריאה)
באמצעות חזרות אלו ניתן לראות כי "הרוח האחרת" מתעצמת מפעם לפעם, כשם שכוחות הטבע הפועלים באביב הולכים ומתעצמים וכשם שהרגשתו של הדובר הולכת ומשתפרת ומושפעת מכל השינויים החלים מסביב.
חזרות אלה בשיר מעצימות את מעגלי השיר השונים ואת משמעויות רבדיו. השיר "פעמי אביב" הוא שיר טבע שבו הדובר השירי מביע את התרגשותו לנוכח התגלות האביב והשפעתו האופטימית ומלאת התקווה עליו ועל האנושות כולה.
האווירה האופטימית בשיר מאפיינת את מצב רוחו של ביאליק בשנה שבה נכתב השיר (תר"ס – 1900), שנה שנחשבה לפריצת דרך בחייו. זו הייתה תקופה חדשה וטובה בחייו האישיים של המשורר . בשנה זו הוא עבר ממקום קטן ונידח לעיר אודסה (בירת הספרות העברית) ובשנה זו אף זכה להכרה באיכות יצירותיו, לקראת צאת ספר שיריו הראשון ב-1901.
שנת כתיבת השיר היא פתיחתה של מאה חדשה, מאה נאורה עבור האנושות כולה, שיצאה מסיוטי מלחמת העולם הראשונה. מאה זו אף סמלה תקופה של התעוררות הציונות ותקווה לתחייה לאומית, לבית לאומי ליהודי החדש המשכיל.
האביב המתואר בשיר אינו רק אביב של שינויי טבע מבורכים ומוארים אלא "אביב העמים" של האנושות כולה. זהו אביב של התגבשות הציונות -"פעמי משיח", "פעמי גאולה" אביב של לאומיות ליהודי המתהווה, היהודי החדש והמשכיל וכמובן האביב הפרטי של המשורר הפורץ ופורח בשמי הספרות העברית באודסה וזוכה סוף-סוף להכרה הראויה כמשורר הלאומי.
פנינה תל-דן © כל הזכויות שמורות
פנינה תל-דן © כל הזכויות שמורות
[i] כץ, אבי ושלמה הרציג עיון בכמה משירי חיים נחמן ביאליק: פעמי אביב (תר"ס), אתר חדר מורים לספרות,
20 בפברואר 2012 .
[ii] כץ, אבי ושלמה הרציג , עיון בכמה משירי חיים נחמן ביאליק: פעמי אביב (תר"ס), אתר חדר מורים לספרות,
20 בפברואר 2012 .
[iii] הולצמן, אבנר, 2009, חיים נחמן ביאליק, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים, עמ' 57-58.
