סרטו
של מרטין סקורסזה הוא סרט מרהיב המספר באמצעות בימוי גאוני, אמצעים אומנותיים
מיוחדים, זוויות צילום מדויקות את סאגת
טבח האומה האוסייג'ית בידי הקולוניאליזם
המערבי והגזעני של האדם הלבן שהיגיע לאוקלהומה
לכבוש את השממה.
הבמאי מתמקד בסיפורה של משפחת הייל (ברקהארט) ומשפחתה של מולי קולי ומתאר את חייהם, תוך תיאור האכזריות והניצול לצד האהבה בין ארנסט למולי. תחת חסותו וניצוחו של הנבל האייקוני בסרטי סקורסזה, אותו מייצג כאן וויליאם קינג הייל המגולם בכישרון רב על ידי רוברט דה נירו.
הליהוק
המעולה של ארנסט ברקהארט אותו מגלם ליאונרדו
דקאפריו ומולי ברקהארט אותה מגלמת בכישרון
רב, התגלית החדשה, לילי גלדסטון. המשחק הראוי
לציון של השחקנים המובילים, צילומי הסרט,
התקריבים, הנרטיב והדיאלוגים בליווי פס הקול והמוסיקה נותנים לצופה חוויה חד פעמית, ייחודית ובלתי נדלית של קולנוע עמוס רבדים, מסרים, רגשות, צדדים נוספים ונקודת מבט הוליסטית להיסטוריה המחרידה של רצח העם האוסייג'י.
את המוסיקה של פס הקול בסרט חיבר רובי רוברטסון,
יוצר מוסיקאי נצר לשושלת אינדיאנים. רוברטסון נפטר בשנת 2023, סמוך ליציאת הסרט לאקרנים. פס הקול של הסרט מוקדש לזכרו. המוסיקה שלו משלבת אלמנטים שבטיים
מסורתיים עם מוסיקת בלוז.
למרות אורכו של הסרט, כשלוש וחצי שעות, נשארתי מרותקת ונפעמת מול המסך. הסרט חרט בי את רישומו לעד. ממליצה בחום לחובבי הז'אנר וגם לאלה שלא. הציון: 9 מתוך 10 בסולם פנינה.
רקע היסטורי לסרט
בשנים 1910- 1930 באוקלהומה
שבארצות הברית על גבעות השייכות לאומת האוסייג' אירעו רציחות בקרב בני
האוסייג' טהורי הדם, שהיו בעליהם החוקיים של אדמות אלו. הם גורשו לאוקלהומה
מאריזונה, ממיזורי ומטולסה.
העיתונים תיארו את מספרם
ההולך וגובר של מקרי הרצח שלא נפתרו כ"שלטון הטרור". מספר הרציחות
המשוער הגיע למאות.
יחד עם זאת, בשנים
1921-1926 מספרי הרציחת המדווחים
רשמית מסתכמים בעשרות בודדות בלבד.
בחקירות שהתרחשו בין השנים 1931-1918 דווחו על 60 ילידים שנרצחו. במחקרים מאוחרים
יותר עולה כי מקרי מוות חשודים רבים תועדו במכוון בצורה שגוייה, לא כרצח אלא
כתאונה, מוות ממחלה או מוות מהתאבדות וכדומה. זאת כדי לחפות על היותם
מקרי רצח בפועל.
העיתונאי דיוויד גראן כתב בספרו, "רוצחי פרח הירח: רציחות בני האוסייג'", שהרציחות בוצעו
לאחר שנתגלו מרבצי נפט על אדמות אלה וכחלק מהמזימה להשתלט עליהם. יזמים לבנים
בסיוע משתפי פעולה מקרב מנהיגים
מושחתים של בני האוסייג', פתחו במסע רציחות של בעליהם החוקיים של קרקעות אלה.
העושר הגדול של האוסייג', שאדמתם נמצאה כעשירה בנפט וזכתה אותם
בדיבידנדים שנתיים בלתי ניתנים להעברה, אשר גדלו והלכו עם השנים
ככול ששאיבת הנפט התרחבה. בסוף
המאהה-19 ובתחילת המאה ה-20, יזמים רבים ניסו להשתלט על אדמות אלה באמצעות
רצח בעליהם החוקיים.
ה- BOI,
גוף החקירות שקדם ל-FBI, שהיה אחראי על חקירת גופי אכיפת החוק, ובהם לשכת החקירות, פתח בחקירה נרחבת בקרב
גורמים מקומיים, מנהיגים ויזמים
לבנים, שחברו למנהיגי אוסייג' חסרי מוסר אשר היו מעורבים
בתוכנית הפטרונות על הרווחים.
לתפיסתם, של הפטרונים הלבנים שחברו למנהיגי האוסייג' הללו, בני האוסייג' לא נתפסו אחראים מספיק כדי לנהל את כספיהם
ולכן מונה להם פטרון שסייע להם והיה בשליטה מלאה על כספי התמלוגים שהם קיבלו.
פטרונים אלה ניצלו פעמים רבות את מעמדם כדי לעשוק את בני האוסייג' על ידי רכישות מפוקפקות עבורם דרך קרובים, או מכירת טובין במחיר גבוה יותר לבני האוסייג' ממחיר השוק. בני האוסייג' טענו שאינם זקוקים לפטרונים אלו.
בשל השחיתות הרבה של השלטון המקומי והקשרים של רבים מהפטרונים, שהיו
לרוב מכובדים ובעלי כוח והשפעה בסביבה, מרבית מקרי הרצח מעולם לא הגיעו למשפט,
בסרט, כמו במציאות, בעקבות החקירות לקראת המשפט המרכזי,
בית המשפט מצא את האשימם ברצח
האוסייג' ככאלו שתכננו להתחתן עם בנות
ובני השבט כדי להשיג את הזכות הקניינית שלהם על האדמה באמצעות רציחת בני זוגם לאחר החתונה. הקונגרס שינה את החוק
כדי לאסור על מי שאינם בני האוסייג' לרשת את תמלוגי הנפט של השבט.
לאור התלונות של בני השבט על שיטת הפטרונות, ממשלת ארה"ב החלה לנהל ישירות את הכספים שמשולמים לבני
האוסייג'.
בשנת 2000, נציגי שבט האוסייג' הגישו תביעה נגד מחלקת הפנים של ארצות הברית, בטענה שזו לא ניהלה את הנכסים
של בני האוסייג' כראוי ולא שילמה לבני השבט את התמלוגים המגיעים להם. התביעה בסך
380 מיליון דולר הוסדרה בשנת 2011 תוך התחייבות של הממשל הפדרלי של ארצות הברית
לשפר את ניהול תוכניות התמלוגים שלהם לבני האוסייג'.
בשנת 2017 יצא לאור ספרו ההיסטורי של העיתונאי החוקר, דיוויד גראן,
" רוצחי פרי הירח" ובשנת 2023 יצא לאקרנים סרט באותו שם.
תקציר עלילת הסרט
עלילת הסרט מתמקדת בסיפור אחד, של נישואין בין מולי קולי משבט
האוסייג' (לילי גלדסטון) לארנסט ברקהארט (ליאונרדו דיקפריו), חייל שהשתחרר מהצבא,
שם שירת כטבח במלחמת העולם הראשונה. ארנסט
מגיע לעבוד באזור בו התעשר דודו, וויליאם ״קינג״ הייל (רוברט דה נירו).
זה איחוד בין משפחה של נשים ילידות שירשו כסף לבין משפחה פטריארכלית של
גברים לבנים שהגיעו לשטחם ולנחלתם של בני האוסייג' על מנת להתעשר.
כבר בתחילת הסרט קיימת מתיחות של פוטנציאל הניצול, מן הכוח אל הפועל, במאבק הקולוניאליסטי, בזעיר אנפין,
באינטראקציה שבין שתי המשפחות.
הניצול הזה נחשף בצורה מודעת ומשקף את הניצול של העולם המערבי
ושל הקולוניאליסטים הלבנים שבאו לכבוש את השממה תוך כדי ניצול זכויות הילידים עד
להשמדתם המוחלטת─השמדתם הפיזית במגוון
צורות ודרכים והשמדת תרבותם וזהותם.
למרות שהעלילה המתמקדת בשתי המשפחות הינה עלילה שבמרכזה פשע וניצול ציני, יש בעלילה גם סיפור אהבה. האהבה, הניצול יחד עם הפשע הכרוכים יחדיו במערכת היחסים בין מולי לארנסט מציפה בסרט את המורכבות של אהבה, רומנטיקה ונאמנות במערכת זוגית. ברקע מהדהדת השאלה האם האהבה אינה רק מיתוס המחבל במוסד הנישואין? האם חוזה עסקי הוגן שהיה נכרת בין שתי המשפחות לא היה דבר נבון יותר, שהיה מונע את רציחת בנות משפחתה של מולי קולי (ברקהארט)?
זוגיות מורכבת ומרובדת זו שהיא זוגיות בה מולי וארנסט חיים על הקצה, מועצמת דרך חלק מהרציחות הנחשפות במשפחה המורחבת הספציפית ובאנלוגיה לרציחות הרבות בקרב בני האוסייג' והילידים באמריקה עד להשמדתם הפיזית והתרבותית. בתחילת הסרט מתוארים רציחות של כמה מבני האוסייג' המתוייגים כמוות בתאונה או התאבדות.
לסיכום העלילה, הסרט עוסק ברציחות של ילידים אמריקאים בני שבט האוסייג', במטרה להשיג את הכסף של אומת האוסייג' ואת אדמותיהם העשירות במרבצי נפט. אדמות שקיבלו בני האוסייג' לאחר שגורשו במהלך המאה ה- 19, ממיזורי, מארקנסו ומטולסה על ידי הקולוניאליסטים המערביים־הלבנים.
מסרים ואמצעים אומנותיים
בתחילת הסרט אנו רואים את זקני השבט, הישובים באוהל האבלים שהקימו
לטקס הלווית אחד מזקני השבט, מעשנים מקטרת ומחליטים לקבור אותה באחד
מטקסיהם לאחר ההלוויה. הלוויה של הפרט
מסמלת את הלוויית התרבות, הזהות וההגדרה העצמית של שבט האוסייג' בפרט, ושל האומה
האינדיאנית בכלל.
במפגש או בהתנגשות של האומה האינדיאנית אם האדם הלבן, עם המערב, עם הכובשים שבאו להדביר את השממה הם בצעו באכזריות, ובמגוון דרכים, בצורה מודעת ובתוכניות ציניות ואכזריות השמדת עם.
הזקנים בעשנם את המקטרת מבכים את תרבותם ואת חייהם שהשתנו ועוד
ישתנו ללא היכר. הם מקוננים על אובדן מנהגיהם, אמונותיהם, ואורח חייהם. שמותיהם בעלי המשמעות
שהגדירו אותם, שנתנו להם על ידי זקני השבט ומשפחתם, נלקחו מהם והוחלפו בשמות
מערביים חסרי משמעות וזהות. ההלוויה והקינה היא על כול בני האוסייג' וכמובן על
האומה האינדיאנית כולה.
הצופה נחשף לשוטים קצרים של צילום, שוטים אפלים של התפרצות הנפט במרבצי הנפט שבגבעות
אוקלהומה, בשטחי בני האוסייג'. בני האוסייג' שגורשו לגבעות מסולעים אלה מאדמותיהם
הפוריות ממיזורי הפכו לאחד השבטים העשירים ביותר בעולם. המצלמה מתמקדת בצעירים
רוקדים סביב הזהב השחור שהציף את חייהם.
מזלם הרב, הבלתי צפוי הוא גם הטרגדיה הגדולה שלהם. ניתן לנבא את האסון שמביא עליהם
הזהב השחור בשוטים נוספים של רציחות אנונימיות המוצגות כתמונות סטיל בשחור לבן מתקופת הסרטים האילמים, אותה תקופה בה אירעו
הרציחות. שיטה זו הקוטעת את הרצף העלילתי
של הסרט, מעבירה לצופה תמונה גדולה ואמינה של אירועים אמיתיים. הרציחות האנונימיות
בוצעו גם הם על ידי לבנים שחברו למקומייםחסרי מצפון ורצו להשתלט על אדמות הנפט העשירות של בני האוסייג' שקבלו
תמלוגים ממרבצי הנפט השייכים למשפחותיהם.
הרציחות הוסוו כתאונות או התאבדויות. בני אוסייג' חוסלו על-יד י בני זוגם או עושי דבריהם על מנת
לרשת אותם. רציחות אלה מעולם לא נחקרו או
תועדו על ידי גורמי החוק המקומיים המושחתים אף הם, שהעדיפו להעלים עין מהמתרחש
בשטחם. אנו רואים כחמישה מקרי רצח כאלה שכמובן מצביעים על שיטה, ורק האחרון שבהם
מראה את הרוצח שיורה בראשה של אישה צעירה מבני האוסייג' וחוטף את התינוקת שלה. גם רצח זה
תועד כהתאבדות האם.
כבר בהתחלה אנו עדים לשיטה צינית, אכזרית ומתוכננת היטב להשמדת העם.
להשמדתם של בני האוסייג' על ידי הקולוניאליסטים הלבנים ועל ידי ערב רב של בטלנים
לבנים פושעים ורוצחים שהגיעו למקום בכוונה לשדוד, לרצוח ולהשתלט באמצעות נישואין מעורבים לבנות ובני
האוסייג' את עושרם ואדמותיהם.
לאחר רמזים מטרימים אלה לגורלם הטראגי של בני האוסייג', הסרט מתמקד
בעושרם החדש של בני האוסייג'. הם לבושים בבגדים מערביים וחלקם גם בבגדים
מסורתיים. המצלמה מתמקדת בבגדיהם המפוארים בתכשיטי הזהב והיהלומים הרבים והיקרים שהם עונדים. הם יושבים במכוניות הפאר שלהם כאשר הנהגים הפרטיים הלבנים שלהם פותחים עבורם דלתות ומשרתים אותם. לכולם משרתים לבנים המנקים את בתיהם המפוארים.
בני האוסייג' במכוניותיהם מחכים לעובדים לבנים היורדים מהרכבת על מנת לשכור אותם
לעבודה שחורה במרבצי הנפט שלהם. מנקודה זאת, רוב
הסרט מתמקד במערכת היחסים בין המשפחה של קינג היל לבין משפחתה של מולי.
סקורסזה בחר בשיטת בימוי זו, כי קל יותר להמשיג לצופה את התוכנית
השטנית, הצינית, והאכזרית שהביאה להשמדת בני האוסייג' ולהשמדת האומה
האינדיאנית כאומה דרך סיפורן האישי של שתי המשפחות העומדות במרכז הסרט.
במהלך הסרט משולבת טיפין טיפין תרבותם של בני האוסייג' דרך מנהגיהם,המיתוסים והאגדות המוזכרות בו.
הבמאי ממרכז את עדשת המצלמה בשוט ארוך על אחת הגבעות בשטחם של בני האוסייג' ומספר לצופה את אגדת הבריאה של בני האוסייג'. השמש היא הסבא של האומה, האש היא האבא והירח הוא אם האומה. על הגבעות בעלות הדשא הסמיך צומחים פרחים צבעוניים כאילו אלוהים חילק לעולם סוכריות צבעוניים. סוכריות אלה הם בני האוסייג'─בני הירח. הגשם האחרון גורם להכחדת הפרחים והשמדתם באנאלוגיה לרצח והשמדת בני האוסייג', הנקראים פרחי הירח, בידי הלבנים, כמו הפרחים המצולמים בסרט הנכחדים על ידי המלקוש.
באחת התמונות החזקות בסוף העלילה לפני האפילוג, לאחר שאנו מבינים
שהלבנים ששטפו את אדמות בני האוסייג' הם רוצחי פרחי הירח – רוצחי בני האוסייג',
מתעורר שביב של תקווה כאשר בלוויית אנה, בתם
הקטנה של ארנסט ומולי, שנפטרה עקב מחלת השעלת בזמן שהותו של ארנסט בבית האסורים
ומחלתה של מולי. הלוויה העצובה מסתיימת
בטקס מסורתי של צעירי האומה הלבושים בבגדים מסורתיים צבעוניים עטורי נוצות שרוקדים את הריקודים המסורתיים. תמונה זו
מעוררת שביב תקווה והיא מורה שמשהו מתרבותם הונחל לצעירי הדור ונשתמר עימם. הריקוד
המסורתי בלוויה בסוף הסרט מראה שקיימת תקווה שתרבות זו
תמשיך ללבלב כמו הפרחים, שבני הירח, הדור החדש עשוי ללבלב למרות רצח הוריהם.
מעגלי הצעירים
הרוקדים מתרחבים וגדלים וכול הרחבה הגדולה של כרי הדשא מתמלאת במעגלי הריקודים
המסורתיים של הצעירים וככול שהמצלמה מתרחקת ומצלמת אותם מלמעלה הם נדמים לפרחי
הירח הצומחים ומלבלבים כול שנה על הגבעות.
אחד האמצעים האומנותיים הנוספים שמבליט את
הציניות והאכזריות בסרט הוא ההסכת המצולם בתוך אולם רב משתתפים. קהל זחוח דעת ששילם כרטיסים על מנת ליהנות ממעשייה מבדרת על רצח העם האוסייג'י, על-כך אפרט בסוף הפוסט.
הגיבורים הראשיים בסרט
ארנסט ברקהארט (ליאונרדו דיקפריו)
בתחנת הרכבת במקום מושבו של וויליאם קינג הייל, דודו האמיד של ארנסט, מגיע חייל משוחרר, שחוק עלוב נפש שמראהו החיצוני
נאה למדיי. דודו שלח לו מכונית עם נהג, אינדיאני טהור דם בעל מרבצי נפט
אשר מאמין שקינג הוא חברו ומיטיבו ולכן הוא עובד למענו ונאמן לו. ארנסט נקלע במקום
לקטטה בין עלובי החיים הלבנים, אשפה לבנה שבאו להשכיר עצמם לשדות הנפט של בני
האסייג' העשירים. במגרש אליו מגיע ארנסט מסתובבים אופורטוניסטים לבנים המנסים ואף
מצליחים למכור במחירים מופקעים מאוד לבני האוסייג' מכוניות, נכסים וחפצים מיותרים שהללו
אינם צריכים.
הנרי רואן, הנהג בן הבית מבני האוסייג', מסיע את ארנסט לחווה של דודו.
שם הדוד מקבל אותו בזרועות פתוחות ומשיחתו עמו מתברר שארנסט היה טבח בצבא ועבר
טראומה (ניתוח מעיים)הוא נראה תשוש ועייף. יחד עם זאת, ארנסט מאוד נלהב להשביע את רצון דודו ולרצותו. דודו שוכר אותו לעבודה כנהג מונית.
מכאן דרכו של ארנס סלולה לפגוש את מולי. הוא מסיע אותה והופך לנהג הקבוע שלה ומחזר אחריה במרץ. הוא מצליח להגיע אליה. מצחיק אותה. הכנות שלו בדבר אופיו, אהבת הכסף ואהבת הנשים שלו התפעלותו ממנה ומצבע
עורה, כובשת אותה. היא קוראת לו בשפתה זאב ערבות קטן והוא בטוח שהיא מחמיאה לו על מראהו. הוא
חוקר אותה על יחסיה הקודמים עם אחיו ביירון ומביע עניין בה ובמשפחתה. באחד ממסע הקניות של מולי היא קונה לארנס כובע
בוקרים ומכניסה אותו לביתה. כעבור זמן לא רב הם נישאים בטקס אינדיאני. לאיש הדת האינדיאני, המשיא אותם בטקס מסורתי, יש צלב גדול על בגדיו המסורתיים. גם מולי
וארנסט לבושים בחתונתם בבגדים מסורתיים מפוארים בשילוב בגדים מערביים.
ארנסט הוא אדם פשוט ומורכב כאחד. הוא מאמין שהוא ישר ביחסיו עם
מולי הוא מבטיח לה ולעצמו שהוא התאהב בה ברגע שעלתה למוניתו ומאז הוא אוהב אותה ונאמן
לה ואב טוב ומסור לילדיו. יחד עם זאת, הוא נאמן ומסור לדודו הייל קינג ומתפקד
כחייל באימפריה שלו. הוא גיבורו של קינג שבאמצעותו כול הנכסים ומרבצי הנפט של
משפחת מולי אמורים לעבור למשפחתו של קינג.
ארנסט טורח ללמוד את שפתם של בני האוסייג' ולקרוא על תרבותם כדי שיוכל
לשרת את האינטרסים של דודו וויליאם קינג הייל. הוא משתתף בתקיפתם של בני אוסייג'
עשירים ושודד אותם באכזריות ולוקח את תכשיטיהם וממונם. הוא נענה לפקודת דודו ושוכר
רוצחים על מנת שיפוצצו את ביתם של ריטה וביל סמית כך שרכושה יעבור לאחר מות אימה,
ליזי, למולי ולבסוף למשפחת קינג. הוא מודע לרציחתה של אנה בראון בידי אחיו ביירון וחברו, שהיו האחרונים שראו
אותה בחיים ביום שביירון הציע להסיעה
כביכול לביתה.
ארנסט בפקודת דודו שכר רוצח
שיהרוג את הבלש ששכרה מולי כדי לגלות מי רצח את אחותה אנה. הוא היה מודע לכך שבילי
סמית רוצח את אשתו מיני (אחותה של מולי) כדי לרשת אותה והעמיד
פנים כמו כולם שהיא גוססת מהמחלה "המכלה" , אותה מחלה שכלתה גם את אימה.
לצד פעילותו הפלילית, כול אותו זמן ארנסט חי בהרמוניה עם מולי, הוא מראה לה את אהבתו
ואף אומר לה כמה הוא אוהב אותה וכמה הוא נמשך אליה. עלילת הסרט קופצת על כמה תקופות ומראה
לצופה המבולבל שמשפחתם של מולי התרחבה ויש להם עתה כבר שני ילדים. בני המשפחה הלבנים
מתלחשים ליד שולחן הסעודה, לועגים לילדים ומכנים אותם פראים. כאשר מחלת הסוכרת של מולי מדרדרת
נולדת להם בת שלישית בשם אנה על שם אחותה של מולי שנרצחה.
ארנסט מטפל במולי, בילדיו ובכול צורכי הבית, במסירות, באהבה ובנאמנות, ולפקודת קינג הוא לא מש מצדה של מולי ומפגין כלפיה אהבה. הוא יודע על הרציחות במשפחתה
של מולי אך אינו אומר לה דבר ואינו נוקף אצבע למען משפחתה.
כאשר מחלתה של מולי מדרדרת, קינג משיג לה אינסולין ומבקש מארנסט
להחדיר לתרופה חומר כלשהו, שאנו הצופים משערים שזהו סוג של רעל שיגרום למותה של
מולי.
למרות אהבתו לאשתו, לאם ילדיו, הוא משתכנע מדברי דודו, שהחומר שהוא מחדיר לאינסולין נועד
להאט את מולי המבקשת לנסוע לוושינגטון כדי
לבקש את עזרת הנשיא לחקור את ההשמדה השיטתית
של בני האוסייג' ואת רציחות בני משפחתה. היא מסבירה לנשיא שאנשי החוק המקומיים אינם עושים דבר להגן על
בני האוסייג'.
למרות שארנסט מודע למצבה הבריאותי המדרדר של מולי והוא מבין שהיא גוססת, נאמנותו לדודו מוחלטת. היא גורמת לו לדבוק בגרסה של קינג, שהחומר שהוא מחדיר לאינסולין נועד להאט את מולי והוא ממשיך למלא את הוראותיו של קינג ולרצוח את בני משפחתה־משפחתו.
כאשר לבסוף מגיעים לעיירה נציגי ה- FBI ולוקחים אותו לחקירה הוא ממשיך לשקר ולעמוד לימין דודו. לשאלתה של מולי,
שהבינה שארנסט שותף להשמדת בני משפחתה ואף משוכנעת שהוא אשם בהידרדרות בריאותה,
ושואלת אותו ישירות על כך ─ הוא משקר לה
בהבעה של אדם המאמין בחפותו. והצופה אינו
מבין האם ארנסט שקרן או שהוא מאמין לשקריו
שלו.
ארנסט החוזר מחקירתו של החוקר
הפדרלי הראשי, תום וייט, מתוודה בפני מולי
וטוען לחפותו ─ "אני מרגיש נקי ומטוהר". הוא משקר לעצמו ולזולתו שאין
בהתנהגותו מתום, שהרעל שהוא מחדיר לאינסולין של רעייתו נועד אך ורק להאט
אותה, שלא תיסע לנשיא ותבקש את עזרתו בחקירת השמדת משפחתה ובני עמה כי זה יזיק
לתוכניות ההתעשרות של דודו.
ארנסט נשאר נאמן לדודו. לבסוף, בהשפעת אשתו הוא מסכים להתוודות בפני
הרשויות על חלקו וחלקו של דודו ברציחות והוא עושה זאת כדי שעדותו תבטיח שהוא לא ייענש.
עורכי דינו של דודו ומשפחתו משכנעים אותו לחזור בו מעדותו ומבטיחים לו
שהרשויות לא יעמדו בהבטחתם והוא ייכנס לבית הסוהר בכל מקרה וזה ייפגע בדודו וברכוש המשפחה.
רק לאחר שבת הזקונים שלו אנה,
שנמסרה לטיפול למשפחה אומנת כיוון שמולי
חלתה ולא הייתה מסוגלת לטפל בה ─ נפטרה ממחלת השעלת, הוא נשבר מצער וחרטה ומוסר את דודו
לרשויות.
ארנסט הוא אדם שתום ווייט, החוקר שניסה לשכנעו להסגיר את דודו, אמר לו :
"לדעתי אתה אדם טוב אלא בשל הטבע שלך, אופייך, תחת השפעת דודך עשית דברים רעים".
דיקאפריו משחק בצורה מושלמת את
האדם חסר חוט השדרה, שסובל אולי מפוסט טראומה עקב
היותו חייל משוחרר ממלחמת העולם הראשונה ועקב מחלת המעיים ממנה סבל. הוא שחוק,
בעל אישיות גבולית, חסר מעצורים ועכבות, נתון
להשפעתו המוחלטת של דודו ונאמנותו נתונה לו ללא גבולות או חרטות.
ארנסט בטוח שדודו, שפרש עליו , את חסותו רוצה רק בטובתו. הוא אינו מודע להיותו מנוצל, אינו בעל הבנה מעמיקה לגבי ההשלכות וטיבם של מעשיו, אינו מתעמק בהבחנה בין האסור למותר, ונכנע לחלוטין למאווייו וייצרו. ויחד עם כול זאת, הוא משוכנע שהוא בעל טוב ומסור ושהוא אוהב את אשתו ואב טוב לילדיו. לבסוף, הוא מאבד את בתו, משפחתו ומוצא עצמו חסר כול בבית האסורים ולאחר שחרורו חי עם אחיו ביירון בקרוון, בחלקת החלכאים הלבנים מחוץ לפיירפקס.
ויליאם קינג הייל (רוברט דה נירו)
וויליאם קינג הייל היגיע לאוקלהומה,
לשטחי בני האוסייג' חסר כול, והחל לצבור הון בעבודה קשה, הפך אט־אט לאחד מעמודי
הטווח של הקהילה. השתייך כסגן מרשל לרשויות החוק המקומיות בפיירפקס. למד עד מהרה את שפת בני האוסייג', את תרבותם
והתערה בתוכם בהפכו לחברו הטוב של המנהיג המקומי, נהקא-יסי-וואיי, אביה של מולי
ומנהיג האומה.
לאחר שהמנהיג, שקיבל את השם ג'ימס קולי מהאדם הלבן, מת כתוצאה מאחת המחלות ומהדיכאון שהביא האדם הלבן על בני האוסייג', קינג פרש את
חסותו על המשפחה ובמסווה של מטיב ודוד
אוהב תכנן כיצד להביא כליה על בנות המשפחה
ולרשת את הונן ואדמותיהן.
קינג החליט שארנסט, חייל משוחרר ואחיינו הוא האדם המתאים למשימה, הוא הגיבור שלו כפי שהוא אומר לו שידאג לציית לפקודותיו וישיג את אדמות משפחתה של מולי ויעביר אותם אליו. הוא שולח את הרי רואן, שהיה בעלה הראשון של מולי, על מנת לאוספו מתחנת הרכבת ולהסיעו אליו לחווה.
קינג מספר לארנסט על בני האוסייג', על היותם נאים וחכמים שאינם מרבים
ללהג ולגלות לאדם הלבן את צפונותיהם. הוא שואל את ארנסט האם הוא אוהב נשים ולאחר שהלה מבטיח לו שהוא
אוהב אותן בכול צורה, צבע וגודל, הוא שואל אותו גם על ניסיונו של ארנסט בתקופת שירותו עם נשים והאם דאג לשמור
על בריאותו.
קינג מספר לארנסט על הרעיון
שלו שארנסט יינשא לאחת מטהורי הדם מבנות האוסייג' וידאג להעביר את האדמות לרשות
משפחתם לאחר שיירש אותה, מאחר ונשות
האוסייג' לא זוכות לחיות מעבר לגיל חמישים. הוא נותן לו ספר על תולדות בני
האוסייג' ומבקש ממנו ללמוד אותו היטב וללמוד גם את שפתם. הוא שוכר אותו כנהג
מונית.
קינג הוא אחד הזאבים הרעים אשר מכלים את בני האוסייג'. הוא אינו
היחיד אך ההתמקדות בו מדגישה את הרוע, את התאווה הבלתי מוגבלת לכסף, לכוח, לשלטון, לכבוד ולרכוש.
רוברט דה נירו משחק את הנבל המושלם, הפושע חסר המצפון
והחרטה. רוברט דה נירו במשחק מעולה ואופייני לסרטיו של סקורסזה, מגלם את וויליאם
קינג הייל בכישרון רב, הוא מייצג את כול הרע והזוועה שהביא האדם הלבן,
הקולוניאליזם, המערבי, על אומת האוסייג'.
בנעימות בצביעות, תוך התערות בתוכם, למידת שפתם, תרבותם, הוא מקפיד
להשמידם בלי נקיפת מצפון.
את ניצול משפחתה של מולי ורציחתם
הוא עושה לצד מעשים
פילנטרופיים המטיבים עם בני האוסייג'. הוא
בונה לבני האומה רחובות, בתי ספר, בתי חולים ובד בבד, תוך העמדת פנים של ידיד
המשפחה מתכנן כיצד לנצל את אחיינו, לטפח אותו ואז לשחר אותו לטרף להינשא לאחת מנשות
המשפחה.
קינג מפעיל על אחיינו ארנסט,
באמצעות מניפולציות, סחטנות, אלימות ולחץ לרצוח
את אחיותיה, ואימה של מולי. הוא מנצל מינית את אנה בראון, אחת מאחיותיה של מולי ונותן אור ירוק לאחיינו ביירון לעשות כמוהו. לבסוף, כאשר אנה בראון נכנסת
להריון, קינג פוקד על ביירון לרצוח אותה.
קינג טווה רשת של תככים
ורציחות סביב בנות המשפחה, ובאמצעות ארנסט ומשתפי פעולה, הוא פוקד לפוצץ את ריטה
ובילי סמית כדי שרכושה תעבור לאם אשר כמו בתה מיני גוססת אף היא מהמחלה המכלה
ולבסוף כול רכוש המשפחה, של מיני, אנה האם וריטה שנרצחו בפקודת קיניג עובר למולי
הנשואה לארנסט וחולה במחלת הסוכרת.
קינג, המשחק את הדוד המיטיב מצליח לשכנע את מולי לקבל את האינסולין,
תרופה יקרה שהדוד האוהב השיג עבורה. קינג
משכנע את אחיינו ארנסט להחדיר רעל
לתרופה של מולי כדי לרצוח אותה.
צביעותו של קינג מודגשת באחת הסצנות האייקוניות מחתונתם של מולי וארנסט,
קינג הרואה את מיני המפוחדת מעמיד פנים שהוא
דואג לה, הוא יודע שהיא גוססת ובדמעות
תנין עוטף אותה ברחמים מזויפים ומתוודה
בפנייה שהוא מאוד מצטער על כי בני עמו הביאו את אסון האדם הלבן על האומה
האוסייג'ית: המאכלים השמנים, המחלות השונות הסוכרת, האלכוהול, הסמים, חיי ההוללות
והפריצות, מחיקת הזהות וכמובן הרציחות ותאוות הבצע של האדם הלבן.
הוא הדוד המיטיב הבטיח למיני שיעשה הכול על מנת להגן עליה, על אימה
ועל כול המשפחה.
קינג שולט ללא מצרים בהנרי רואן העשיר אך החולה בדיכאון כרוני ושכרות. קינג משעבד אותו ואת כבודו לרצונו והופך אותו למשרתו. כול זאת בהעמדת פנים של חבר ומושיע. הוא מעודד אותו ומחבק אותו ומוציא ביטוח על חייו של הנרי רואן לטובתו (המוטב בפוליסה הוא קינג).
באמצעות ארנסט, קינג מוציא חוזה על רציחתו של הנרי רואן ומתכנן שזה ייראה כהתאבדות, שהרי כבודו הרמוס של רואן ודכאונו הכרוני ידועים לכול, ולא אחת הוא איים להתאבד ואף ניסה בפועל לקפד את חייו. כאשר רצח הנרי רואן אינו מצליח להראות שהוא התאבד, חברת הביטוח מסרבת לשלם לקינג את דמי הביטוח בסך 25,000$, קינג מחליט לשרוף את אחת החוות שלו על כול בעלי החיים בה: סוסים , פרות, ותרנגולות וכך מצליח להערים על חברת הביטוח ולמלא את תאוות הממון הבלתי נדלית שלו.
הוא כותש ומנצל כול אחד שהוא יכול, כולל את ארנסט. הוא דורש ממנו לחתום
על וויתור הממון שיירש ממולי כדי שיעבור למשפחתו של קינג.
קינג הייל מוכן להקריב כול אחד לטובת אושרו והאימפריה שלו. כאשר הוא
נוכח שה- FBI הצליח לגבות עדויות מארנסט,
והרוצחים ששכר, הוא הבין שהוא עומד להיאסר, והסגיר עצמו לרשויות החוק המקומיות
בהצהירו בשלווה ובחוש הומור שהוא חף מפשע כ"תינוק שזה עתה נולד ואפילו
יותר ". קינג מצהיר השכם והערב , על היותו ידיד האוסייג'
ומטיבם. לכן, הוא בטוח שכידידם יזכה לאמונם והגנתם.
בבית האסורים קינג מנסה
להשפיע על ארנסט שיקריב עצמו למענו. והוא שולח מכתבים מלאי דברי צביעות לבני האוסייג'
ומפציר בהם לראות בו את ידידם, וכאשר ישתחרר יבוא לבקרם וימשיך לחיות בקרבם.
קינג מבטיח להם שהוא חף מכול פשע וליבו וכוונותיו
טהורים. עד יום מותו לא הביע חרטה על מעשיו ולא הבין שהטבח והשמדת משפחת מולי שהוא
יזם ומימן הביא כליה על משפחתם, משפחתו ובעצם כולם יצאו נפסדים.
קינג כנציג הגזע הלבן, הזחוח,
הדשן, ראש להקת הזאבים האכזריים נפל חלל לתאווה הבלתי נדלית שלו לתאוות הממון, הכוח והאכזריות. תאוותו גרמה למפלתו.
אנה בראון
אנה בראון היא סוג של פמיניסטית הפורקת כול עול. היא מצוידת באקדח אותו היא שולפת כול אימת שהיא חשה
שחייה בסכנה או גבר כלשהו עולב בה. היא
הבת האהובה ביותר על אימה משום שבה רואה אימה את השתקפות הרוח עזת היצרים של בני האוסייג' לפני פלישת האדם הלבן
לשטחם.
יחד עם זאת, ברור שאנה היא דמות אקסצנטרית, בעלת אישיות גבולית אשר יחד
עם עוז רוחה, התמסרה לחלוטין לחיי הוללות, פריצות, שכרות והדרדרות מוסרית יחד עם אובדן כללי של אחיזה
במציאות.
היא מאוהבת בביירון, אחיו הבכור והנשוי של ארנסט, וכאשר היא מתארחת
בבית דודו ודורשת גילויי אהבה ונאמנות ממאהבה ומגלה לו שהיא הרה והוא דוחה אותה
ומסרב להצהיר על אהבתו כלפיה, היא סוטרת בחמת זעם על פניו, שולפת את אקדחה
ומאיימת על חייו.
כפי שכבר למדנו ממחזהו של צ'כוב, אקדח הנשלף במערכה הראשונה סופו שהוא יורה באחרונה. אנה השיכורה, הולכת להתפכח בזרועות אימה האוהבת. לאחר שהתפכחה היא מסכימה להצעתו של ביירון המבקש לקחתה הביתה. אנה חסרת הפחד מלאת העזוז משכנעת אותו ואת חברו לצאת לבלות. הם משכרים אותה ולבסוף לוקחים אותה לגבעה שוממה בלילה וברייון מחזיק בה בעוד חברו, הרוצח השכיר, יורה בראשה ורוצח אותה. הרצח מבוצע בפקודת הדוד מלא האהבה שהיה אף מאהבה של בת חסותו. זאת, על מנת להסיר את איום ההיריון, שלא ברור מי האחראי לו ועל מנת לממש את תוכניתו להעברת ירושת משפחת מולי אליו, הוא מורה לביירון על חיסולה של אנה.
מולי
מולי אותה מגלמת בכישרון
הראוי להערצה השחקנית המוכשרת
והמרשימה לילי גלדסטון היא דמות מורכבת
ומרשימה. התקריב של המצלמה לפנייה מזוויות
שונות ובהשתהותה על עייניה, לעתים דקות
ממושכות, שתיקותיה הרועמות ופניה מלאות ההבעה מרשימים את הצופה לא פחות ממשחקה
המשובח והדיאלוגים או המונולוגים שלה.
מולי היא דמות מורכבת, פמיניסטית מסוג שונה, פמיניסטית מרשימה שהקדימה
את זמנה. היא מודעת לטבעו האמיתי של ארנסט
שהוא זאב ערבות האוהב כסף אך יחד עם זאת, היא נמשכת אליו בגלל מראהו וזו גם עסקה
טובה, כיוון שלדעתה ארנסט פחות פיקח ממנה
והיא תוכל לנהל אותו ולהיפטר מהאפוטרופוס שלה המשמש כפטרון על כספה . נישואייה לארנסט יאפשרו לה חופש ואחריות מלאה על כספה ורכושה.
היא מנהיגה ומחליטה לעשות מעשה ולהביא קץ להשמדת בני עמה ולהביא את
הרוצחים של בנות משפחתה למשפט ולדרוש עבורם צדק. יחד עם זאת, דמותה היא דמות
מורכבת ולא חפה מלקונות וכושר שיפוט לקוי
בכול הקשור לבעלה ארנסט ודודו קינג
הייל אותו היא מכירה מילדות ורואה בו כמיטיבה
ומושיעם של בני האוסייג'. באחת הפעמים כאשר ארנסט מטפל בה ודודו לוחץ עליו לחתום
על העברת ממונו לידי משפחת קינג, היא מתבוננת בו מבעד לעיניה המצועפות ואומרת לו
"אתה הבא בתור". הצופה מבין
שמולי בתת המודע שלה יודעת על הקנוניה
שאולי ארנסט שותף לה בהשמדתה והשמדת משפחתה. למרות כול זאת, עד כמעט למאסרם
של קינג וארנסט על ידי ה-FBI, היא מתעלמת מהמציאות
המרה ובוחרת ללכת אחר ליבה ולהמשיך לבטוח בבעלה.
רק כאשר מולי יושבת במשפטו של ארנסט ושומעת ממקור ראשון את תוצאות החקירה של ה-FBI היא חייבת להתעמת עם העובדות המרות שארנסט עם ביירון אחיו ממלאים פקודות של דודם וויליאם קינג הייל והם טבחו והשמידו את בנות משפחתה. רק לקראת מאסרו של ארנסט בידי ה-FBI, היא מתעמתת עם ארנסט בבית המשפט בו הם נפגשים בפעם האחרונה וכשהלה מסרב להתוודות בפנייה על חטאיו היא אומרת לו שהיא יודעת שהוא הרעיל את האינסולין שלה ותכנן להורגה. לאחר שהוא נאסר היא מתגרשת ממנו ונשאת שוב, הפעם לאחד מבני עמה. אולם למרות הצלחתה, למרות שבעקבות חקירות ה-FBI פסקו הרציחות ורוצחי פרחי הירח של משפחתה נאסרו והובאו לדין היא לא זכתה, למרות החלמתה, לעבור את גיל החמישים.
הסכת הוליוודי מצולם – האפילוג.
הדגשת האירוניה, הציניות והאכזריות בסרט
ההסכת ההוליוודי בסוף הסרט
מהווה אפילוג צורמני וציני לאחת המגפות
המזעזעות שהביא האדם הלבן על האומה האינדיאנית בכלל ועל בני האוסייג' בפרט.
סקורסזה משתמש בבימוי מבריק באמצעות אמצעים ממחישים ומומחזים תוך
מחיאות כפיים של הקהל כדי לשחזר את הרציחות שבוצעו על ידי ארנסט, ביירון וקינג הייל של נשות
האוסייג' מיני סמית, ריטה סמית , אנה בראון וניסיון הרצח של מולי קיו ברקהארט והאם
ליזי קייל קיו.
התסכית משמש כששעשוע לבדר את בני העשירים הלבנים שמוחאים כפיים להמחזת
הטרגדיה האיומה של משפחה שלמה. הטבח שלהם מדגים וממקד
את היסטורית ההשמדה של האומה האוסייג'ית. אומנם הרוצחים נשפטו והובאו לבסוף
לדין אך הם השתחררו וזכו לחיות בעוד קורבנותיהם נמחקו מעל פני האדמה.
הלבנים העשירים ניצחו במאבק
התרבותי והקיומי בין הקולוניאליזם המערבי, הלבן לבין האומה האינדיאנית. הקהל שהוזמן לצפות
בתסכית זכה לשעה־שעתיים מענגות ומשעשות
בהם שוחזרו מעשי הזוועה הללו .
תרבותם השבעה נצחה והם הלבנים השבעים, זחוחי לב בעלי שיכרון הכוח, לבושים מחלצות, מבושמים ומלאי
הנאה מעצמם זוכים ליהנות מערב תרבותי
מהנה ומבדר ולספק את סקרנותם על חשבון
הטרגדיה של מולי ובני משפחתה, שנטבחו בכדי
שיוכלו הם לרשת את זכויות הקרקע שלהם וכדי לספק את תאוות הבצע הבלתי נדלית של
הגזע הלבן.
באפילוג של הסרט מופיע מרטין סקורסזה בדמות קריין דרמטי מוכשר, המספר בשלוות נפש מרשימה על במה באולם הוליוודי מפואר שהרוצחים נתפסו אך נשארו בסופו של דבר בחיים ושוחררו בערוב ימיהם מבית האסורים. סקורסזה קורא לבסוף מודעת אבל מהעיתון על מותה של מולי שנפטרה בגיל חמישים מסוכרת ונקברה על יד אביה, אימה אחיותיה ובתה הקטנה. סקורסזה מציין שבמודעת הפטירה של מולי אין אזכור לטבח ולרציחות שעברה משפחתה. גם לא מוזכר המעשה ההרואי של מולי, שלמרות מחלתה, נסעה לוושינגטון ובקשה מהנשיא שיפסיק את טבח בני האוסייג', בני המים התיכוניים.
בעקבות מסעה של מולי לוושינגטון ופגישתה עם הנשיא, מינה רוזוולט את ג'ון אתגר הובר למנהל הראשון של ה-FBI והביא את רוצחי משפחתה לדין.
ניתן לשמוע על הנושא גם בפודקסט שלי פותחים הכול עם פנינה תל דן
נא ללחוץ על הקישור כאן
©כול הזכויות שמורות לפנינה תל דן